חֲלִיבָה

הפעולה שעושה אדם לצורך הפקת חלב מנקבות יונקים (לרוב פרות, עזים או כבשים). רעיון זה מבוסס על מעשה היניקה של הצאצא (התינוק אצל האדם, העגל אצל הפרה). באופן טבעי משמש החלב מזונו של היילוד בתקופה הראשונה לחייו. כדי לצרוך את החלב, יוצר היילוד, בעזרת פיו, ריק (ואקום) סביב הפטמה שגורם לשריר הסוגר את הפטמה להיפתח, ולחלב לזרום אל פיו. בהתמלא פיו חלב הוא עוצר את היניקה, בולע את החלב ולאחר מכן מחדש את יניקתו. התינוק או העגל מתלווים אל אמותיהם לכל מקום ויונקים מהן כמויות קטנות לאורך מרבית שעות היממה.

יחד עם הגדלת התיעוש העולמי התפתחו משקי החלב, כך שמגידול משפחתי של פרה אחת או שתיים עברנו לרפתות המכילות עשרות, מאות ואף אלפי פרות. כדי להתגבר על הכמות הגדולה של הפרות פותחו מכוני חליבה (מחלובים) המאפשרים לחלוב את הפרות ביעילות ובמהירות, אך תוך חיקוי מקסימלי של פעולת היניקה הטבעית ושמירה על בריאות העטין (ר' ערך מכון חליבה).