ירסינייה פסאודוטוברקולוזיס – מתאזרח חדש ורע בעטין

ירסינייה פסאודוטוברקולוזיס – מתאזרח חדש ורע בעטין

01/06/2006

ע. שווימר¹, נ. חאטיב¹, ד. אלעד², ש. בלום², מ. פריד¹, ש. פרידמן¹

1 – מאל"ה-מועצת החלב; 2 – מכון וטרינרי ע"ש קמרון

החיידק יירסיניה פסאודוטוברקולוזיס (Yersinia pseudotuberculosis) בודד לראשונה מעטיני פרות חלב ביולי 2005. לאחר אישוש הממצאים, הפרות הוצאו מהעדר.

החיידק אובחן מדוגמאות חלב שנדגמו מפרות ברפת מושבית משותפת המונה כ-200 חולבות.

אבחונים ראשונים מדוגמאות חלב, מארבע פרות חריגות – אחת עם ספירות תאים סומטיים (סת"ס) גבוהות, ושלוש עם דלקת עטין קלינית – נעשו במעבדת מאל"ה בקיסריה, ואוששו בבדיקות המשך במחלקה לבקטריולוגיה במכון הוטרינרי, ובמעבדה הרפרנטית לחיידקי מעיים של משרד הבריאות.

כחמישה חודשים מאוחר יותר, בינואר 2006, בודד החיידק משתי פרות נוספות מאותו העדר, אחת עם סת"ס גבוה והשניה עם דלקת עטין קלינית. שתיהן הוצאו מהעדר. פרה אחת שהוצאה לשחיטה, נבדקה במכון הוטרינרי לפתולוגיה, היסטופתולוגיה ובקטריולוגיה מרקמות שונות.

ככל הידוע לנו, בספרות המקצועית ישנם דיווחים ספורים בלבד על בידוד החיידק מעטיני פרות.

עד לשנת 2002, היה דיווח אחד על בידוד החיידק, מרבע עטין של פרה עם דלקת עטין קלינית (Meserli 1972).

החיידק יירסיניה פסאודוטוברקולוזיס, הינו חיידק גרם שלילי (G-), שוכן מעיים מקבוצת ה-enterobacteriaceae.

לחיידק פקטורי אלימות שונים הכוללים: אקסוטוקסין, חלבונים אנטי-פגוציטריים, בקטריוצין, פקטורי קרישה ופקטורים פיברינוליטיים.

חשיבותו העיקרית של הממצא, בהיבט של בריאות הציבור, בטיחות המזון ובטיחות ביולוגית; החיידק זואונוטי, ועלול לגרום למחלה בבני אדם.

המחלה בבני אדם יכולה להתבטא במחלת מעיים, ובקשרי הלימפה הסמוכים למעיים (mesenteric lymphadenitis & acute terminal ileitis), ולעתים רחוקות אף לספטיסמיה (אלח דם).

האוכלוסייה שבסיכון גבוה יותר הם ילדים, מתבגרים ובני אדם הסובלים מכשל חיסוני.

החשיפה לחיידק היא דרך הפה, והמאגר הטבעי של החיידק הוא בעיקר גללים, צואה ולשלשת של יונקי בר קטנים (בעיקר מכרסמים) ובעופות בר.

דרך הזיהום בעטין לא ברורה דיה; כנראה מזיהום צואתי חיצוני, החודר לעטין דרך תעלת מבוא הפטמה. יתכן גם זיהום צואתי ע"י חולב הנושא את החיידק במעיו.

במעלי גירה, החיידק יכול לגרום למחלת מעיים חמורה, לעיתים להפלות, ולעתים רחוקות מאוד לדלקות עטין.

העדר הנידון כולל איחוד של ששה עדרים ו-60 פרות שצורפו ב-8/05 מרפת שיתופית שנסגרה.

6 הפרות הנגועות היו ממקורות שונים; ארבע – משלושה עדרים שונים שבשותפות, ושתיים – מהפרות שהועברו מהרפת השיתופית. לא ניתן ליחס את המאגר לאוכלוסיה מסוימת בעדר, גם אם יתכן שהיתה הדבקה בחצי השנה שחלפה מהאבחון הראשון.

הפרות שאובחנו חיוביות לחיידק היו מתחלובות שונות (2 מתחלובה שלישית, ואחת מתחלובות ראשונה, רביעית, חמישית ושמינית).

בשלוש פרות הדלקת הקלינית היתה קלה, והתבטאה בשינויים בחלב ובירידה קלה בתנובה. במקרה הרביעי, דלקת בינונית עם שינויים בחלב, נפיחות מתונה של הרבע וירידה ב-27% בתנובה (מ-46 ל-33.6 ליטר). השינויים הקליניים לא נראו אופייניים לחיידק.

הארבע הוצאו לשחיטה. לא היו דיווחים על ממצאים חריגים מבית המטבחיים.

ספירות התאים הסומטיים בשתי הפרות הנגועות תת-קלינית בחיידק, עלו משמעותית מממוצע של 150,000 ו-170,000 בשלוש ביקורות שקדמו לאבחון ל-1,159,000 ו-1,367,000 בהתאמה.

דוגמאות מרקמות שונות נלקחו אחרי השחיטה (רקמת עטין מהרבע הנגוע, מהטחול, מהכבד, ומבלוטת לימפה של העטין).

החיידק בודד מרקמת העטין (הרבע) הנגוע בלבד.

ממצאים היסטופתולוגיים נמצאו בכבד (תסנין רב-מוקדי בתאים היסטיוציטריים), בקשר הלימפה המרכזי של העטין (תסנין נויטרופילי דיפוזי רב) וברקמת העטין מהרבע הנגוע (מספר מועט של נויטרופילים).

לסיכום, זוהי דוגמא נוספת, לניצחונו של החיידק הזעיר על הפרה הדשנה. וגם אם מדובר בממצא נדיר בשכיחותו ובנפיצותו, אין להקל ראש במניעת כניסתו לעדר. כל שעליכם לעשות הוא לדגום חלב לנגיעות תוך-עטינית מכל פרה לפני העברתה לרפת, וכשגרה לדגום מפרות עם דלקות עטין קליניות וחריגות בספירות תאים הסומטיים. בעדרים נגועים, מומלץ לבצע בדיקות צואה לעובדים ברפת.