חג השבועות – החג של מיכל

חג השבועות – החג של מיכל
מתוך ראיון שקיים יהודה שרוני עם מיכל קראוס שהתפרסם בעתון "מעריב" ב-22.5.15

מיכל קראוס מקבוצת שילר ומנכ"לית מועצת החלב מחכה לשבועות כמו ילד קטן לממתק. זה החג שבו צריכת החלב ומוצריו מזנקת. זה החג שבו אין עיתון ללא איזה מתכון לעוגת גבינה. וכן, זה החג שבו שוכחים לרגע את הטענות על "קרטל החלב", "הלובי של החקלאים" ו"השיטה הבולשביקית שבה פועל שוק החלב בישראל". קראוס לא תיתן לתקשורת לקלקל לה את החג, שאותו תבלה כנראה באירוע חגיגי לקידום מכירות שיהיה באחד הקיבוצים.

840 רפתות מוכרות מדי שנה לפי מכסות 1.375 מיליארד ליטר חלב. 60% מהרפתות נמצאות בבעלות הקיבוצים, 39% בבעלות משפחתית, ועוד 1% מופעלות באמצעות בתי הספר לחקלאות (חליבת פרות נחשבת עדיין כחלק משיעורי החובה). רפת גדולה, כמו זו בשפיים, מניבה 10-12 מיליון ליטר לשנה. אחת הגדולות, אם לא הגדולה ביותר, היא הרפת בבאר טוביה המניבה 25 מיליון ליטר לשנה.

בעלי הרפתות מוכרים את החלב לפי נוסחת בסיס הנקראת "מחיר מטרה", שלפיה ליטר חלב נמכר ב-2.1 שקלים לליטר. משם מתגלגל החלב למחלבות (יצרנים), לרשתות השיווק ולצרכן. שרשרת המזון שבדרך עושה עבודה מעולה במלאכת החליבה שלנו, הצרכנים. מחיר ליטר חלב לצרכן מאמיר פי שלושה ומגיע ל־ 6.4 שקלים
(שופרסל הודיעה שתמכור את המותג הפרטי ב־ 5.5 שקלים לליטר). מרבית תוצרת החלב ( 800 מיליון ליטר בשנה) נמכרת לתנובה המחויבת לקנות את החלב ואת עודפיו מהרפתות.

מנגנון המחירים יוצר עיוותים קשים וגורם לטענות מצד כל הגורמים הפועלים בשרשרת המזון. "מחיר המטרה" האחיד גבוה ב־ 30% לעומת אירופה, ומנגנון קביעתו מעוות. המחיר מיטיב עם הרפתות הגדולות והיעילות ופוגע בקטנות. בישראל, בניגוד לאירופה, החקלאים אינם מסובסדים.

זאת הסיבה לכך שהצרכן הישראלי משלם מחיר גבוה יחסית בהשוואה לאירופי עבור חלב ומוצריו, כמו גבינות צהובות. אם כך, מדוע לא לשחרר את שוק החלב מעניבת החנק ולאפשר לצרכן ליהנות מפירות התחרות? "הלוואי וזה היה אפשרי", ממתנת קראוס את התלהבותי ומוסיפה: "ראשית, צריך לווסת את הכמויות, שכן צריכת החלב בקיץ גבוהה בהרבה בהשוואה לחורף. לעומת זאת, תנובת הפרות בקיץ נמוכה מזו שבחורף. שנית, אנחנו דואגים למחלבות בפריפריה ומקצים להן מכסות חלב שלא תמיד על סמך שיקולים כלכליים. תסכים איתי שחשוב להקצות חלב לקיבוץ סופה בעוטף עזה שהחליט להקים רפת, או לקיבוץ ניר עם או ניר עוז שבאזור".

"התכנון נועד למנוע ייצור פרוע, לשמור על משק החלב המשפחתי ולסייע בהגשמת היעדים הלאומיים. את זה לצערי הרב שכחו כל אלה שצועקים כל הזמן 'שוק חופשי'". הכל טוב ויפה, אבל מדוע הצרכנים צריכים לשלם את המחיר? מדוע לא לבטל את "מחיר המטרה"? "הענף עבר התייעלות, רפתות קטנות נסגרו, והמכסות הועברו לגדולות, ומדי שנה מקצצים בהתאם ל'נוסחת לוק"' 2% מהמחיר לצורך התייעלות. המחיר לצרכן אכן גבוה יחסית, אבל זה לא בגלל הרפתות. שכרו של רפתן עומד על 6,000 שקל לחודש בלבד. אני יכולה לומר לך בוודאות שללא קביעת מכסות, ענף הרפתות במושבים בערבה, בגליל העליון ובנגב היה מתחסל, והיינו נשארים רק עם הגדולות הנמצאות בקרבת המחלבות כדי לחסוך את דמי ההובלה. בשלב הבא הרפתות שהיו שורדות היו מתארגנות ומשווקות את התוצרת יחד וקובעות בעצמן את המחיר למחלבות. הרי החוק מאפשר לחקלאים לשווק במשותף את התוצרת. אז מה יצא לנו מכל זה?

"גם במדינות האיחוד מרבית הרפתות נמצאות בבעלות משפחתית. היקף הייצור לרפת עומד שם על 350 אלף לליטר. מה־ 1 באפריל החל שם תהליך של סגירת רפתות, אבל המשפחות מקבלות פיצוי נדיב". אז בואי נדבר על אפשרות נוספת והיא פתיחת השוק לייבוא, בעיקר של מוצרי חלב כמו גבינות. אני מקווה שלכך את לא מתנגדת.
"פורמלית, אני לא מתנגדת לייבוא, בתנאי שהוא יישאר מוגבל בהיקפיו. בשל המאפיינים הייחודיים של המדינה אנחנו חייבים לשמור על יכולת ייצור של המוצרים הבריאים. כבר הספיקו לשכוח שבמהלך צוק איתן המחלבות הגיעו לכל מקום. חוץ מזה, ייבוא חלב ניגר אינו מעשי בשל התוקף הקצר שלו בגלל הצורך בפיקוח וטרינרי. גם באירופה סוחרים באבקת חלב בלבד. לדעתי גם ייבוא הגבינה הצהובה לא יצליח, כי הישראלים נאמנים לטעם".

מה עם איכות החלב. יש ספקנים שטוענים ששתיית חלב, לפחות בכמות רבה, מזיקה לבריאות. "החלב בישראל הוא בעל איכות גבוהה, והוכח מדעית שהוא תורם לבריאות.
רמת בקרה כזאת לא קיימת כמעט בשום מדינה בעולם. המידע ממוחשב, ואפילו במדען הראשי במשרד החקלאות מועסק רופא שתחום עיסוקו בריאות העטין".