up למעלה
חלבי אתר יצרני החלב - מועצת החלב
English

דיוקסינים – שאלות ותשובות

***החומרים מתוך אתר משרד הבריאות- שירותי המזון והתזונה- מזון- חיידקים במזון, הרעלות מזון

http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=51&catid=330&pageid=2468

מהם הדיוקסינים?

  • דיוקסינים הם קבוצה מיוחדת של חומרים כימיים מסוכנים שידועים כמזהמים אורגנים עמידים. הדיוקסינים חודרים לסביבה או לגוף האדם ונשארים תודות ליכולתם להתמוסס בשומן וליציבותם הכימית הגבוהה. מחצית החיים שלהם בגוף, בממוצע, הינה 7 שנים.
  • בסביבה דיוקסינים נוטים להצטבר ביולוגית בשרשרת המזון. ריכוז הדיוקסינים עולה עם התקדמות בשרשרת המזון.
  • השם דיוקסין ניתן גם למשפחה של תרכובות כימיות ומבניות קרובות. כ-419 תרכובות המשויכות לשם הכולל דיוקסינים זוהו, אולם קרוב לכ-30 מיוחסים תכונות טוקסיות מובהקות, כאשר TCDD הינה התרכובת הרעילה ביותר.

מהם מקורות הזיהום בדיוקסינים?

  • דיוקסינים הינם מוצרי לוואי של תהליכים תעשייתיים, אולם הם נוצרים גם בתהליכים טבעיים כגון התפרצות ווולקנית ושריפת יערות. תרכובות אלו הינם מוצרי לוואי בלתי רצויים כאשר תהליכי חימום יוצרים תרכובות אורגניות המכילות כלור.
  • דיוקסינים עלולים להיווצר ממגוון רחב של תהליכי ייצור תעשייתי הכוללים התכה, הבהרה של נייר וייצור של קוטלי עשבים וחומרי הדברה אחרים במובן של שחרור דיוקסין לסביבה, משרפות לפסולת מוצקה הינן האשמות העיקריות בגלל בעירה לא שלמה.
  • דיוקסינים נמצאו בעולם בכל המצעים כולל אוויר, קרקע, מים, משקעים ומזון. במזון בעיקר במוצרי חלב,בשר,דגים ורכיכות. רמות גבוהות ביותר נמצאו בכמה קרקעות, משקעים ובעלי חיים. הרמות הנמוכות ביותר נמצאו במים ובאוויר.
  • אחסון מסיבי של פסולת שמנים תעשייתיים עם רמות גבוהות של דיוקסינים יש בכל העולם. אחסון מממושך של חומרים אלו עלול לשחרר דיוקסינים לסביבה ולזהם את אספקת המזון לאדם ולבעלי חיים. קשה להיפטר בקלות מדיוקסינים ללא זיהום הסביבה ואוכלוסיית האדם.

כיצד ניתן להרוס דיוקסינים?

  • שריפה היא הדרך הזמינה ביותר, למרות שדרכים אחרות נבדקות.התהליך דורש טמפרטורה גבוהה מעל 850 מעלות צלזיוס ועל מנת להרוס כמות גדולה של חומר נדרשת טמפרטורה גבוהה של 1000 מעלות צלזיוס ויותר.

מהן השפעות הדיוקסינים על בריאות האדם?

  • חשיפה קצרה של האדם לרמה גבוהה של דיוקסינים עלולה לגרום לפגיעות בעור כמו פצעי אקנה. כתמים כהים על העור ושינוי בתפקודי כבד. חשיפה ממושכת קשורה להחלשה של המערכת האימונולוגית, השפעה על התפתחות מערכת העצבים, פגיעה במערכות הורמונאליות ובתפקודי פוריות. חשיפה כרונית של חיות לדיוקסינים הביאה לכמה סוגים של סרטן.

האם אוכלוסיות מסוימות רגישות יותר לסיכוני הדיוקסינים? (מהן קבוצות הסיכון?)

  • עוברים הם הרגישים ביותר. ולדות עלולים להיות רגישים למספר סיכונים והשפעות של דיוקסינים. אוכלוסיות מסוימות או יחידים עלולים להיות חשופים יותר לרמות גבוהות בשל מזונם (לדוגמא דיאטה עשירה בדגים הנהוגה בחלקים מסוימים בעולם) או בגלל עבודתם (תעשיות נייר, ציפה, משרפות ואתרי אשפה).

איך מעריכים את הסיכון של הצרכנים בצריכה של מזון מזוהם?

  • את הסיכון חייבים לחשב כל מקרה לגופו, כשבחישוב נלקחים בחשבון רמה בחשיפה והאוכלוסייה המושפעת. מידע מדויק על הרמות במזון, כמות המזון המזוהמת שנצרכה, וזמן החשיפה לדיוקסינים נדרש על מנת לאמוד את הסיכון האמיתי והמדויק של החשיפה. עם מידע זה ניתן להעריך את ההשפעות הבריאותיות ולהחליט על מדיניות.

האם זה מדבק, באיזה אופן?

  • לא מדבק

מה המדינה יכולה לעשות כדי להגן על בריאות הציבור מדיוקסינים?

  • מעריכים ש 90% מחשיפת האדם לדיוקסינים הינה דרך המזון. מכאן שהבטחת המזון הינה קריטית. זיהום במזון עלול לקרות בכל נקודה מהשדה ועד השולחן. הבטחת בטיחות המזון הינה תהליך מתמשך שמתחיל בייצור חומרי גלם ונגמר בצריכה.
  • חייבים להפעיל מערכות לניטור מזהמים במזון כדי לוודא שלא יהיו רמות חריגות מהרמות הסבילות.
  • במקרה של חשד לתקלה יש לאתר, לשמור ולהשמיד את המזון הלא בטוח.
  • יש לבצע באוכלוסייה בדיקות לחשיפה כגון בדיקת מזהמים בדם או בחלב אם וכן לבדוק את ההשפעות השונות על ידי מעקב קליני.

מה יכולים לעשות הצרכנים כדי להפחית את הסיכון לחשיפה?

  • ההשערה היא שהפרדת השומן מהבשר, צריכה של מוצרי חלב דלי שומן ובישול המזון יכולים להקטין את העומס של הגוף מתרכובות הדיוקסינים. כמו כן, דיאטה מאוזנת (הכוללת פירות, ירקות ודגנים) תעזור בהימנעות מחשיפה ממקור אחד.

מה צריכים כדי לזהות ולמדוד דיוקסינים בסביבה ובמזון?

  • יכולת הצרכנים להקל על חשיפתם מוגבלת. זהו תפקיד של הממשלה לנטר ולבדוק את בטיחות אספקת המזון ולפעול לבטיחות בריאות הציבור.
  • אנאליזה של דיוקסינים דורשת שיטות מתוחכמות המתבצעות רק במספר מוגבל מאוד של מעבדות בעולם.

מהן ההשפעות של דיוקסינים על בריאות הפרה?

  • אין השפעה ידועה על בריאות הפרה עקב מחזור חיים קצר שלה.

כיצד ישפיע מזון מזוהם בדיוקסין על פרה שאכלה אותו? האם ישפיע המזהם גם על החלב?

  • פרה שניזונה ממזון מזוהם בדיוקסינים תפריש את החומר הרעיל בחלב. השפעתו על האדם היא מסוכנת כזרז לגידולם סרטניים למיניהם. כאשר החשיפה לדיוקסין היא ממושכת וברמה גבוהה.

כיצד ישפיע חלב מזוהם בדיוקסין על אדם ששתה אותו?

  • התשובה ניתנה בשאלה הקודמת.

האם קיים סיכון בשתיית חלב מפרה שנחשפה לדיוקסינים?

  • חיובי

איזו בקרה קיימת בשרשרת החלב (מהרפת עד הצריכה) המבטיחה חלב בטוח ונקי מדיוקסינים?

  • הבקרה הקיימת כיום היא חלקית בלבד ומבוצעת על ידי השירותים הוטרינריים. כיום בודקים PCB שהינם סמנים להימצאות דיוקסינים. הבדיקה לדיוקסינים בוצעה ב-2008 על ידי משרד הבריאות(520 דגימות של מוצרים) והתוצאה הייתה שלילית. כרגע משרד הבריאות אינו מבצע את הבדיקה עקב עלותה הגבוהה.

מה עושה המועצה כדי להפחית את הסיכון מחשיפת החלב שאנו שותים למזהמים?

  • עד כה לא נעשה דבר מעבר לקיום הסקר השנתי. והתראות הגורמים השונים במשרד החקלאות על הצורך בקיום ניטור לחומרים אלו.

האם יש חיסון או תרופה נגד מחלה בבעלי חיים ובבני אדם?

  • לא

האם היו מקרי זיהום בדיוקסינים בחלב בארץ או ובעולם?

  • בארץ לא אובחנו מיקרים של זיהום בדיוקסינים כי פשוט הבדיקה לא מתבצעת עקב מחירה הגבוה (700 אירו לבדיקה אחת).יחד עם זאת במסגרת הסקר השנתי אותו מבצעים השירותים הוטרינרים במיכלי החלב מתבצעת בדיקה לחומר אחר (PCB) שמהווה סמן לנוכחות דיוק סינים. עד היום התוצאות לנוכחותו היו שליליות.
  • בדצמבר 2008 ארע אירוע באירלנד: 25 מדינות ברחבי האיחוד האירופי צוו להוריד מהמדפים במרכולים את מוצרי החזיר שמקורם באירלנד, לאחר שדיאוקסין נמצא במזון שאותו אכלו החזירים באירלנד.עבור החוואים האירים מדובר בסיוט העולה לענף שלהם לפחות 450 מיליון אירו. "אנו למעשה בהלם כרגע מממדי האסון", אמר טיל קלינן, גורם באיגוד החוואים האירים ומגדל חזירים בעצמו.
  • בעבר אירע גם אירוע בבלגיה: רמות גבוהות נמצאו בעופות ובביצים. הסיבה: מזון בעלי חיים מזוהם. הדיוקסין TCDD נחקר רבות ונבדקה השפעת ועל הבריאות משום נוכחותו כמזהם במספר אוצוות של קוטל העשבים.
  • אירוע נוסף של זיהום מזון אירע ב-1997 בחלק הדרומי של ארה"ב. עופות, ביצים ודג השפמנון זוהמו בדיוקסינים כאשר השתמשו בייצור מזון לבעלי חיים ברכיבים מזוהמים.